<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"צ</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ויש בבת סימנין למעלה והם הנקראים סימן העליון כדמפרש בפרק יוצא דופן (דף מ"ז), ואלו הן, משתחזור ידה לאחוריה ויעשה קמט במקום הדד כרבי יוסי [הגלילי], (ומשיחזיר) [ומשישחיר] ראש הדד כדברי בן עזאי, ומשיתן אדם ידו על העוקץ של דד והוא שוקע ושוהא לחזור כדברי רבי יוסי, (ומיחזיר ראש הדד כדברי בן עזאי) [משיפצל ראש החוטם, פירוש חוטם הדד] ויעשה בראשו (כדד) [כדור] קטן, ובערוך (ערך פצל) פירש משיתחיל (לעקב) [לינקב] שנראה כמפוצל כדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ויש מפרשים משיפצל החוטם עצמו, וכן משיטו הדדין כרבי עקיבא, ומשיקשקשו הדדין כרבי אלעזר בן צדוק, ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רש"י שיהא עוקץ הדד עב וגדול ומוקף עטרה אבל ר"ח פירש שהוא מקום בשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן ונקרא כף ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה, כר' שמעון. כל אלו הסימנים שמנה נראית אחת מכולן או כולם והיא בת י"ב שנה או פחות אין משגיחין בו, נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן התחתון אין משגיחין בכל אלו שפירשו חכמים ביבנה שאין תחתון בא אלא אם כן באו כל אלו. בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתיבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון. ועל הסימנים של בגרות שאמרנו אומר שם (דף מ"ז) ששאלו [את רבי] ואמר הלכה כדברי כולן להחמיר ופירש רש"י שם איזה מאלו שתביא אין אביה מיפר נדריה דמחזקינן ליה כבוגרת נתקשקשו אע"ג דלא השחיר ראש הדד השחיר אע"פ שלא נתקשקשו וכן כולם. לשון אחר, הביאה אחד מן הסימנים האלו ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל בה אביה קידושיה וקדשה היא עצמה לאחר שצריכה גט משניהם, ורבינו משה פירש (הלכות אישות פ"ב ה"ח) שעד שתביא כולן היא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר ואינה ממאנת משעת שנראה בה אחד מן הסימנים האלו ואינה חולצת עד שיהיו כולם. הגה"ה, ורש"י סתר פירוש זה (שם ד"ה להחמיר) וזה לשונו ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבוגרת נאמרו כמו שאומר שם ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות, עכ"ל. הבת שילדה אחר י"ב שנים אע"פ שלא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון הרי היא גדולה וסומכין עליה בנים הרי הם כסימנים כדאיתא ביבמות בפרק קמא (דף י"ב).
הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אין זה סימן אלא שומא. הביא ב' שערות למטה במקומות הידועים לשער והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש. הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות ואע"פ שנראה בו סימני סריס הרי זה קטן עד שיהא בן עשרים שנה. הגיע הזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אפילו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו כדין גדול לכל דבר שהלכה כרבי יוחנן שאומר כך בפרק הערל (דף פ'), ואם לא נראה בו אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא כדמוכח במסכת נדה (דף מ"ז) דאמר עד שיביא ב' שערות [למטה] במקום הראוי להם או עד שיהיה בן ל"ה שנים, הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס אע"פ שלא נראו בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים ולא הביא ב' שערות [למטה] והביא שערות בזקן אע"פ (שלא) [ש]נולד בו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיראו בו כל סימני סריס כמו שפוסק התלמוד בפרק הערל (דף פ') או עד שיהא בו ל"ה שנה ויום אחד. ואלו הן סימני סריס המפורשים בפרק הערל (שם), כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק כדברי חכמים, ואין מימי רגליו מעלין רתיחה כדברי רבי יהודה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה כדברי אביי, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין כדברי יש אומרים, (ורותחין) [ורוחץ] בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כדברי אחרים, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה כדברי ר' שמעון בן אלעזר. וסריס זהו הנקרא סריס חמה בכל מקום, אבל הבן שנתקו או חתכו או מעכו גידיו או ביציו כמו שהגוים עושים הוא הנקרא סריס אדם, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שלא יהיה לו סימן לעולם מכאן ואילך. בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראה בו הסימנים למעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול ואם לא נבדק למטה כיון שנראה בו גדלות למעלה הרי הוא בחזקת גדול.
שתי שערות האמורות בבן ובת ובכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשו לעיקרו כדברי ר' ישמעאל (נדה דף נ"ב) או כדי לקרוץ בציפורן כדברי ר' אליעזר (שם), או משיצמחו ויכולות לנטל [בפי הזוג כדברי רבי עקיבא עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן דנין בהם להחמיר בכל מקום לפיכך בבן ובבת נחשוב אותם גדולים להחמיר הואיל וצמחו כדי להנטל] בפי הזוג. ונחשוב אותם קטנים להחמיר הואיל ולא הגיע לכוף ראשו לעיקרו כדברי רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר כדאיתא פרק בא סימן (שם). בפרק בא סימן (דף נ"ב), שתי שערות אילו צריכות שיהיו במקום הערוה ובית הערוה כולו מקום סימנין בין למעלה בין למטה בין (של) [על] איברים עצמן, וצריכות להיות במקום אחד כרבנן, אמר רב אשי בפרק בא סימן (שם). וכתב מורי ה"ר יהודה בשם ר"ח וכרבנן קיימא לן לענין חליצה אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש ולומר גדולה היא ולא ממאנת, והלכה כדברי כולן להחמיר. הגה"ה, אמר רב יהודה אמר שמואל (שם) שתי שערות שאמרו אפילו [אחת על הכף ואחת על הביצים, תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו] אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה, עכ"ל התלמוד (שם). וכן פירש בשם גאון אחד וכן נראה לר"י. וצריך שיהיה בעיקרן גומות ואפילו שתיהן בגומא אחת [הרי הן סימנים נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער] הרי זה סימן, חזקה אין גומות בלא שער ושערות היו בהן ונשרו כדברי רב מלכיא בשם רב אחא. כל השנים האמורות בבן ובת ובערכין ובכל מקום אינו לא שנות החמה ולא שנות הלבנה אלא שנים של סדר [העיבור] הן פשוטות הן מעוברות.
<h2>דף ק:</h2>
בפרק אלמנה ניזונת תנן (כתובות דף ק') הממאנת והשבויה והאיילונית אין להן כתובה, וקאמר בגמרא (שם דף ק"א) לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להן תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת והשבויה והאיילונית מנה ומאתים אין להן אבל תוספת יש להן, כך פסק הרב אלפס (כתובות פרק אלמנה ניזונת) והמיימון (הלכות אישות פכ"ד ה"ה), עכ"ל.
